Daf 53b
וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת הֵיכִי עָבֵיד אָמַר רַב נוֹתֵן וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן וּשְׁמוּאֵל אָמַר מַתָּנָה אַחַת כְּמִין גַּמָּא נוֹתֵן
Rachi (non traduit)
היכי עביד. דנעשים השתים שהן ארבע:
נותן וחוזר ונותן. זורק מן הכלי ולמזבח ברוח זו של קרן וכן ברוח השניה של קרן וכן לקרן שכנגדה באלכסון ונמצא מן הדם לד' רוחות של מזבח מתנה לכל רוח:
כמין גמא. זורק נגד הפינה מן הכלי והדם מתפשט לשתי רוחות הפינה והרי הוא כמין גאם אות יונית עשויה ככף פשוטה:
כְּתַנָּאֵי יָכוֹל יִזְרְקֶנּוּ זְרִיקָה אַחַת תַּלְמוּד לוֹמַר סָבִיב אִי סָבִיב יָכוֹל יַקִּיפֶנּוּ כְּחוּט תַּלְמוּד לוֹמַר וְזָרְקוּ הָא כֵּיצַד כְּמִין גַּמָּא וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע
Rachi (non traduit)
וזרקו את הדם על המזבח סביב. בעולה כתיב וכן כתיב בשלמים ואשם:
ת''ל וזרקו. ואין זריקה אלא מרחוק ובחוט אי אפשר להקיף אלא באצבע ובנגיעה:
ודמה טעון כו'. כמין גמא ובשתי קרנות שבאלכסון דאיכא סביב לארבע רוחות המזבח ובזריקה:
Tossefoth (non traduit)
נאמר כאן סביב כו'. הא דאיצטריך לעיל לאקושי חטאת לעולה לענין צפון משום דמהך גזירה שוה דסביב ליכא למילף דלא שייכא אלא לענין מתנות דהא חטאת שנכנס דמה לפנים פסולה ודמה טעון כיבוס מה שאין כן בעולה:
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן סָבִיב וְנֶאֱמַר לְהַלָּן סָבִיב מָה לְהַלָּן פִּיסּוּק וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת אַף כָּאן פִּיסּוּק וְאַרְבַּע מַתָּנוֹת
Rachi (non traduit)
ונאמר להלן סביב. בחטאות המלואין בצו את אהרן:
מה להלן פיסוק ד' מתנות. ד' נפסקות זו מזו דהא על ארבע קרנות נותן:
אף כאן. אע''פ שבשתי קרנות פיסוק בעינן והיינו כדרב נותן וחוזר ונותן:
Tossefoth (non traduit)
מה להלן פיסוק מתנות כו'. תימה כי היכי דדרשינן בפרק קמא (לעיל זבחים ד' י:) אותה דמה למעלה ולא אחרת דמה למעלה הכא נמי נימא אותה בפיסוק מתנות ולא אחרת בפיסוק מתנות:
אִי מָה לְהַלָּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת אַף כָּאן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת אָמַרְתָּ עוֹלָה טְעוּנָה יְסוֹד וְקֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית לֹא הָיָה לָהּ יְסוֹד
Rachi (non traduit)
עולה טעונה יסוד. תחילת מתנותיה צריכה נגד היסוד שיהא יסוד המזבח תחת מקום מתנה ומקל וחומר אייתינה לעיל בפירקין (זבחים דף נא.):
לא היה לה יסוד. לקמיה מפרש היכי דמי הילכך בקרן מזרחית צפונית היה מתחיל:
מַאי טַעְמָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה בְּחֶלְקוֹ שֶׁל טוֹרֵף דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִזְבֵּחַ אוֹכֵל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה אַמָּה
Rachi (non traduit)
מאי טעם. לא היה לה יסוד:
טורף. בנימין דכתיב ביה זאב יטרף (בראשית מ''ט:
כ''ז) שנתנבא יעקב עליו בבקר יאכל עד (שם) באחסנתיה תיתבני מדבחא ואותה הקרן לא היתה בחלקו כדמפרש ואזיל:
דאמר רב שמואל בר רב יצחק מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה. אמה במזרחו אמה בדרומו על כל האורך בעובי אמה אלא שלא היתה אמה שבמזרח על פני כל המזרח שכשמגיע לקרן מזרחית צפונית היתה כלה בסמוך לקרן אמה וכן אכילת האמה הדרומית לא היתה מהלכת על פני כל הדרום שכשמגעת לקרן דרומית מערבית כלה בסמוך לקרן אמה כדתנן לקמן (זבחים דף נד.) היסוד מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב אוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת נמצא יסוד לג' קרנות כזה:
אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא רְצוּעָה הָיְתָה יוֹצְאָה מֵחֶלְקוֹ שֶׁל יְהוּדָה וְנִכְנֶסֶת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְהָיָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק מִצְטַעֵר עָלֶיהָ בְּכָל יוֹם לְנוֹטְלָהּ שֶׁנֶּאֱמַר
Rachi (non traduit)
רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה. לדרומו של מזבח שחלקו של יהודה היתה במזרח כדתניא (יומא דף יב.) מה היה בחלקו של יהודה הר הבית (בכניסתו) והלשכות שבו והעזרות עזרת נשים כולה (ועזרת) ושנים ועשרים אמה של מקום דריסת רגלי הכהנים ומקום דריסת רגלי ישראל מיקרו עזרות נמצא חלקו של יהודה במזרח המזבח ובצדו [לדרום] והמזבח אוכל בחלקו אמה במזרח מלבד אמה של קרן מזרחית צפונית היתה כולה חלקו של יהודה שהיתה אותה אמה ברחוק מן הקרן אמה והרצועה היתה יוצאה בדרום למזבח ונכנסת בחלקו של בנימין שממקום הדריסה ולמעלה היה חלקו של בנימין אלא שרצועה זו היתה ליהודה באה בתוך חלקו של בנימין בדרומו של מזבח ומזבח אוכל בה אמה והיא אמה שהיא כניסת היסוד ראוי להיות בה כדאמר מר (מדות פרק ג מ''א) עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד כל אורך כותל מזרחי בעובי אמה היה אוכל חלקו של יהודה וכן כותל דרומי לבד אמה סמוך לקרן דרומית מערבית:
גְּמָ' עוֹלָה מַאי טַעְמָא תָּנֵי לֵיהּ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים מִשּׁוּם דְּלָא כְּתִיב בַּהּ (לַה') קָדְשֵׁי קָדָשִׁים הִיא
Rachi (non traduit)
גמ' מאי טעמא תני בה קדשי קדשים. מאי דלא תני גבי חטאות ואשמות דהוו נמי קדשי קדשים:
ומשני משום דלא כתיב בה. איצטריך לאשמועינן דאפ''ה קדשי קדשים היא דהא כולה לגבוה ואין לך קדשי קדשים כזה ובקדשים קלים גופייהו מאי דאזיל מינייהו לגבוה קדשי קדשים הוא כדתנן לקמן בפ' התדיר (זבחים דף פט.) מעשר קודם לעופות מפני שהוא מין זבח ויש בו קדשי קדשים דמו ואימוריו:
Tossefoth (non traduit)
משום דלא כתיב בה קדשי קדשים. תימה ומהאי טעמא הוה ליה למימר גבי זבחי שלמי צבור דהא לא כתב בהו קדשי קדשים וילפינן להו לקמן (זבחים דף נה.) מדאיתקש לעולה מה עולה קדשי קדשים:
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמְרִים זֶה וָזֶה יְסוֹד מַעֲרָבִי וְסִימָנָיךְ מְשַׁכוּ גַּבְרֵי לְגַבְרָא
Rachi (non traduit)
תנא דבי רבי ישמעאל. היו שונין ברבי שמעון בן יוחי זה וזה יסוד מערבי תלמידי רבי ישמעאל היו שונין משנה שנשנית בבית מדרשו של רבי שמעון דזה וזה יסוד מערבי כרבי ישמעאל:
וסימניך. שלא תחליף הגירסא לומר זה וזה דרומי:
משכוה גברי לגברא. תלמידי ר' ישמעאל שהן מרובין משכו את ר''ש לומר כדברי רבן:
Tossefoth (non traduit)
וסימניך משכינהו גברי לגברא. פירש בקונטרס תלמידי רבי ישמעאל שהם מרובים משכו את רבי שמעון לומר כדברי רבם ותימה דלקמן פרק בתרא (זבחים דף קיט:) אמרינן וסימניך משכינהו גברא לגברי דר' שמעון דאמר זו וזו ירושלים משכינהו לרבי ישמעאל והשתא מה סימניך הוא זה כיון דפעמים אמרינן איפכא ונראה כדגרסינן בספרים ישנים וזה וזה יסוד דרומי וסימניך משכינהו גברי לגברא רבי שמעון בן יוחי קרי גברי לפי שנזכר שמו ושם אביו ור' ישמעאל שהוא יחידי קרי גברא וגרסינן נמי פרק בתרא (שם) וסימניך משכינהו גברי לגברא וכן בערוך בערך משך:
מַתְנִי' הָעוֹלָה קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן וְקִיבּוּל דָּמָהּ בִּכְלֵי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים
Rachi (non traduit)
מתני' העולה קדשי קדשים. היא ליפסל ביוצא ובטבול יום ובמחוסר כפורים ומועלין בה:
שתי מתנות. בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון והכי תנן במסכת תמיד (דף ל:) בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחית צפונית מערבית דרומית נותן מערבית דרומית וטעמא משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כדאמרינן בשמעתין ועולה טעונה תורת מתן דמה כנגד היסוד וכדרבינן לעיל (זבחים דף נא.) מק''ו משירי חטאת הילכך בעי [הנך] תרתי דאמרן:
שתי מתנות שהן ד'. בעינן כדי שיהא מתן הדם בד' רוחות המזבח והא לא משכחת לה אלא בשתי קרנות העומדות באלכסונה של זו דאי בשתים שברוח אחת לא הוי דם אלא בג' רוחות של מזבח ולא קרינן ביה סביב:
שהן ארבע. בגמ' מפרש היכי עביד:
Tossefoth (non traduit)
העולה קדשי קדשים כו'. תימה דלא תני שפיכות שיריים בעולה והלא כל הדמים טעונין יסוד כדדרשינן העולה למזבחה של עולה לפירוש הקונטרס ובריש בית שמאי (לעיל זבחים דף לז.) אמרינן מנין לכל הדמים שטעונין מתן דמים ליסוד ועוד דבמסכת תמיד (דף ל:) תנן שירי הדם היה שופך על יסוד דרומי ותירץ ה''ר משה מפונטיז''א משום דעולה בזריקת כלי וזימנין דלית בה שירים בחטאת דבאצבע אי אפשר בלא שיריים ולא נהירא דכולה שמעתא מוכחת דמצוה במתן שיריים וה''ר יעקב מאורליינ''ש פירש דכיון דשמעי' תנא דפנימיים ביסוד מערבי וגם התחיל בחיצונים למיתני יסוד דרומי הוא הדין בכולהו ואע''ג דקחשיב בכל פנימיים היינו משום דהתחיל בפנימיים וצריך למיתני בחיצונים ואין רוצה להפסיק:
קדשי קדשים. פי' בקונטרס ליפסל ביוצא ובטבול יום ומועלין בה ולא היה לו לפרש לענין טבול יום ומחוסר כפורים שזה הדין נוהג בכל קדשים אפילו קלים אבל יוצא ומעילה ניחא דקדשים קלים לא (מבטלי) מיפסלי ביוצא ואין בהן מעילה:
The school of R. Ishmael taught in R. Simeon b. Yohai's ruling: In both cases the western base is meant; (1) and your token is: (2) Men pulled a man. (3) MISHNAH. THE BURNT-OFFERING IS A SACRIFICE OF HIGHER SANCTITY. IT IS SLAUGHTERED IN THE NORTH, AND ITS BLOOD IS RECEIVED IN A SERVICE VESSEL IN THE NORTH; AND ITS BLOOD REQUIRES TWO APPLICATIONS, WHICH ARE FOUR. (4) IT HAD TO BE FLAYED, DISMEMBERED, AND COMPLETELY CONSUMED BY THE FIRE. GEMARA. Why does he teach that the burntoffering is a sacrifice of higher sanctity? (5) — Because ‘it is most holy’ is not written in its case. (6) AND ITS BLOOD REQUIRES TWO APPLICATIONS [WHICH ARE FOUR]. How did he do it? — Rab said: He applied [the blood] and applied [it] again. (7) Samuel said: He made a single application in the shape of a Greek Gamma. (8) This is a controversy of Tannaim: [And the priests... shall dash the blood round about the altar]: (9) You might think that he sprinkles it with a single sprinkling; therefore Scripture states, ‘round about’. If ‘round about’, you might think that he must encompass it [with blood] like a thread; therefore Scripture states, ‘And they shall dash’. (10) How then [is it done]? Its blood requires two applications in the shape of a Greek Gamma, which constitute four. R. Ishmael said: ‘Round about’ is said here, and ‘round about’ is said elsewhere: (11) as there it means four separate applications, (12) so here too it means four separate applications. If so, just as there [it means] four applications on the four horns, so here too it means four applications on the four horns? — You can answer: The burntoffering needs the base, (13) whereas the southeast horn had no base. What was the reason? — Said R. Eleazar: Because it was not in the portion of the ‘ravener’. (14) For R. Samuel son of R. Isaac said: The altar occupied a cubit in Judah's portion. (15) R. Levi b. Hama said in R. Hama son of R. Hanina's name: A strip issued from Judah's portion and entered Benjamin's portion, (16) whereat the righteous Benjamin grieved every day, wishing to possess it, (17) as it is said

(1). Not southern, as above.
(2). To remember this.
(3). The school of R. Ishmael, representing many men, pulled the one man, R. Simeon b. Yohai, to the view of their master, R. Ishmael.
(4). The blood is sprinkled on the north-west and the southwest horns. The blood was not applied exactly on the edge, but spread further, so that all the four sides of the altar received some of it.
(5). Which he does not teach of sin-offerings and guilt-offerings, though they too are likewise.
(6). As it is of the others (v. Lev. VI, 18; VII, 1). Nevertheless the Tanna informs us that it is most holy, since it is altogether burnt. For those parts even of sacrifices of lesser sanctity which were burnt on the altar ranked as most holy.
(7). He applied it twice on each horn, one on each side of it.
(8). He dashed the blood against the edge and it spread on either side, forming an angle.
(9). Lev. I, 5.
(10). Which implies, from a distance, whereas to encompass it he would have to apply the blood directly with his finger round the sides of the altar.
(11). In reference to Aaron's sin-offering of consecration, Lev. VIII, 15.
(12). Lit., ‘a separation and four applications’. — The applications had to be separate, since they were made on the four horns.
(13). Its blood must be sprinkled on the horns over against the base.
(14). Sc. Benjamin; cf. Gen. XLIX, 27: Benjamin is a wolf that raveneth.
(15). I.e., the width of one cubit along the eastern and the southern sides of the altar, but not reaching right to the ends thereof. Hence the south-east horn was in Judah's portion and this was not provided with a base.
(16). And on this strip was situated part of the Temple, including a portion of the altar.
(17). To have the honor that the whole Temple and everything in it might be in his portion.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source